דעות

אם לא נדאג לחיסון הפלסטינים ברשות, התחלואה תימשך בישראל

הגורל האפידמיולוגי של אזרחי ישראל ושל תושבי הרשות הוא משותף. היעדר חיסון האוכלוסיה בשטחים ובעזה בזמן הקרוב עלול לגבות מחיר כבד בחיי אדם ולסכל את הישגי מבצע החיסונים בישראל

תושבים בעזה במגיפת הקורונה. צילום: Abed Rahim Khatib/ פלאש 90

בשל האופי המידבק של מחלת הקורונה, התפשטותה המהירה ברחבי העולם כפנדמיה והתחלואה הקשה אשר יכולה להתפתח עם תופעות ארוכות טווח ואף מוות, ננקטים צעדי מניעה משמעותיים החל מעטיית מסיכות, ריחוק פיזי, היגיינה, מניעת התקהלויות ועד לסגירת בתי ספר, מסחר ואף סגרים, אמצעים יוצאי דופן. אמצעים חשובים אלה הינם קשים מאוד ליישום, במיוחד לאורך זמן והם בעלי פגיעה משמעותית חברתית וכלכלית. למעשה, ברוב מדינות העולם לא הצליחו למגר את המחלה באמצעות סגרים, מלבד במדינות אי בודדות וזאת במחיר כבד מאוד של בידוד מהעולם החיצון.

לפיכך, כדי לשלוט ואף למגר את המגיפה בישראל ובעולם, בנוסף לאמצעים הלא תרופתיים, הדרך הנכונה והמעשית לחזרה לשגרת חיים היא חיסון נרחב של האוכלוסיה כדי לצור חסינות קהילה, המכונה גם "חסינות עדר". משמעות הדבר שאחוז גבוה מספיק באוכלוסיה מפתח זיכרון חיסוני שמבטיח שלא יחלה ולא ידביק אחרים. האחוז הדרוש לצורך חסינות קהילה משתנה ממחלה למחלה.

נכון להיום אין מחקרים מקיפים שניתן להסתמך עליהם באשר לאחוז הנדרש לצורך הגעת לחיסון קהילה כנגד מחלת הקורונה, אולם ברור לחלוטין כי ככל שמספר האנשים המחוסנים כנגד לנגיף גבוה יותר, הסיכוי להגעה לחסינות קהילה עולה. ההנחה הסבירה, שיש לה גם אינדיקציות לא מעטות בשטח, היא שאנשים בעלי חסינות יידבקו וידביקו פחות.

בני אדם מייצרים זיכרון חיסוני למחלת הקורונה בשתי דרכים עיקריות. הראשונה, המומלצת הרבה פחות, היא אם חלו במחלה. במצב זה מערכת החיסון של האדם "למדה" את הנגיף לאחר שהתמודדה עימו באופן מוצלח. יחד עם זאת המערכת לומדת להילחם בסוג אחד של נגיף ומספר הנוגדנים הקיימים אצל מחלימים אינו גבוה, מה שיכול להביא, לאור מקרים שדווחו, ככל הנראה לתחלואה חוזרת.

הנגיף אינו מבקש ת.ז לפני שהוא מדביק ולא עוצר במחסומים. תושבי הרשות עובדים בישראל, אזרחי ישראל יוצאים לקניות ברשות, קיימים מגעים אזרחיים ובטחוניים שוטפים קרובים, מתמשכים ובלתי ניתנים לעצירה ומניעה בין האוכלוסיות

דרך המלך לייצר נוגדים כנגד הנגיף וזיכרון חיסוני היא באמצעות חיסון. החיסונים מתוצרת "פייזר" ו"מודרנה", שאושרו לשימוש בישראל, הם חיסונים הפועלים על בסיס של טכנולוגיה של mRNA. כאשר המולקולה של ה-mRNA נכנסת לתא היא גורמת לייצור והצגה על מעטפת התא של חלבון ה-Spike, אותו הגוף מזהה כחלבון זר ואז מייצר כנגדו נוגדנים מנטרלים באופן שמונע הדבקה של התאים במידה שהמחוסן נתקל בנגיף, תוך יצירת זיכרון חיסוני.

מחקרים שונים הראו כי תגובת הגוף לחיסון מביאה לייצור רמת נוגדנים גבוהה בסדרי גודל מאלה של אנשים המתמודדים עם המחלה עצמה. כמו כן החיסון כיום מביא לתגובה חיסונים המתמודדת גם עם הוריאנטים (נגיפים עם מספר מוטציות, אלו המשנות את החלבון של ה-Spike הן המשמעותיות מבחינת מאפייני ההדבקה ויצירת החסינות).

החיסונים של "פייזר" ו"מודרנה" הוכחו כיעילים בכ-95%. החיסונים כיום רלוונטיים רק לאוכלוסיות שניתן לחסן (כיום ילדים מתחת לגיל 16 אינם יכולים להתחסן). כל עוד לא מושגת חסינות קהילה ("חסינות עדר"), חסינות שטרם הגענו אליה ואנו עדיין לא קרובים אליה, כל האנשים שאינם מחוסנים, או שאין להם זיכרון חיסוני לנגיף, ובכלל זה כאמור ילדים, נמצאים בסכנה גבוהה להידבק ולהדביק. הדבר נכון אף יותר כיום כאשר הוריאנט הבריטי הוא הגורם המרכזי בהדבקה של מקרים חדשים, וריאנט אשר מידבק ומועבר באופן מהיר משמעותית.

חשוב לזכור כי במצב שבו הנגיף ממשיך להתפשט בקרב אנשים שאינם מחוסנים, נוצר סיכון מוגבר להתפתחות מוטציות ווריאנטים נוספים, אשר יכולים להיות בעלי עמידות חלקית או מלאה לחיסון. הדבר נובע מכך שאותם וריאנטים עמידים, "יצליחו" יותר בסביבה מעורבת של מחוסנים ולא מחוסנים.

גורל אפידמיולוגי משותף 

חסינות קהילה מחייבת הגדרת הקהילה ככזו החיה בצמידות ובסמיכות זו לזו. הנגיף אינו מבקש ת.ז לפני שהוא מדביק ולא עוצר במחסומים. תושבי הרשות הפלסטינית עובדים בישראל, אזרחי ישראל יוצאים לקניות ברשות הפלסטינית, קיימים מגעים אזרחיים ובטחוניים שוטפים קרובים, מתמשכים ובלתי ניתנים לעצירה ומניעה בין האוכלוסיות.

ללא חיסון מלא או כמעט מלא של כל האוכלוסיה באופן מהיר, לא ניתן יהיה למגר את המחלה בתא השטח בין הירדן לים ויש סכנה מוגברת להתפתחות מוטציות מידבקות ומסוכנות יותר

על פי הסטנדרטים האפידמיולוגיים המקובלים, הקהילה הפלסטינית והישראלית הן קהילה אחת לצורך חסינות קהילה. יוצא מכך, שאם לא נדאג לחיסון עבור הפלסטינים ברשות – תימשך התחלואה גם בקרב אזרחי מדינת ישראל, דבר אשר אף מגביר את הסיכון למוטציות. למעשה הגורל האפידמיולוגי של אזרחי ישראל ושל תושבי הרשות הוא משותף.

בהקשר זה חשוב לציין גם את לקחי העבר הלא כל כך רחוק של ההתמודדות עם מגיפת הפוליו. בשנת 2004 ישראל הפסיקה לחסן בחיסון OPV (חי מוחלש) ועברה לחסן, כמו יתר מדינות המערב, רק בנגיף המומת. למרות זאת ובשל העדר מדיניות חיסונית אחידה בין ישראל והרשות הפלסטינית, בשנת 2013 נמצא הנגיף במערכת טיהור השפכים בישראל במקביל להימצאותו ברשות הפלסטינית, במצרים ובסוריה. ארגון הבריאות העולמי התריע בסמוך לכך על הסכנה להתפשטות המחלה. הארגון הבהיר כי ישראל והרשות הפלסטינית הינם יחידה אפידמיולוגית אחת. הדברים נכונים שבעתיים לנגיף הקורונה, שהוא מידבק הרבה יותר.

אשר על כן, על מדינת ישראל לנקוט במדיניות חיסונים אחידה לגבי אזרחי ותושבי ישראל ולגבי תושבי הרשות הפלסטינית, קל וחומר כאשר אין מחסור בחיסונים בישראל, כך שאין כאן אפילו שאלה של תיעדוף. ללא חיסון מלא או כמעט מלא של כל האוכלוסיה באופן מהיר ככל האפשר, לא ניתן יהיה למגר את המחלה בתא השטח בין הירדן לים ויש סכנה מוגברת להתפתחות מוטציות מידבקות ומסוכנות יותר.

חיסון רק חלק מהאוכלוסיה יפגע ביעילות לטווח הארוך ולטווח הקצר של מבצע החיסונים כולו, מבצע אשר מושקעים בו בצדק משאבים רבים כדי להציל חיים וכדי לנסות ולחזור לשגרת חיים עד כמה שניתן לאחר תקופה ארוכה של מגבלות וסגרים.

בשל מחסור במשאבים, בציוד ובידע במערכת הבריאות בשטחים, וכן בתנאי הצפיפות ותברואה קשים, העוני והתשתיות הירודות, בהיעדר חיסון, בתוך זמן קצר אחוז המתים צפוי להיות גבוה בכלל וגבוה ביחס למצב בישראל

משמעות אי מתן חיסונים בקרב האוכלוסיה הפלסטינית ברשות היא תחלואה ותמותה אשר ניתנות למניעה כמו גם המשך הפגיעה הקשה בכלכלה ובאפשרות לחזור לחיי שגרה. ברשות הפלסטינית כיום אפילו לא מחוסנים אנשים בסיכון גבוה לתמותה. חשוב גם לזכור כי יש גם חולים מהרשות הפלסטינית אשר מטופלים בישראל.

ללא מתן חיסונים, צפוי המשך הגברת התחלואה והתמותה בגדה המערבית ורצועת עזה בקרב אלפי בני אדם, וזאת בשל העדר חיסונים בכמות נאותה. בנוסף, בשל מחסור במשאבים, בציוד ובידע במערכת הבריאות בשטחים, וכן בתנאי הצפיפות ותברואה קשים, העוני והתשתיות הירודות, בהיעדר חיסון בתוך זמן קצר, אחוז המתים מסך כל החולים צפוי להיות גבוה בכלל וגבוה ביחס למצב בישראל.

על פי הנתונים הקיימים, בעוד בישראל אחוז המתים מכלל החולים המאומתים עומד על כ-0.7%, הרי בגדה המערבית ובעזה היחס הוא 1.1%. כלומר, הסיכוי של אדם בשטחים החולה בקורונה למות, גבוה ב-50% מהסיכוי בישראל.

לכן, היעדר חיסון האוכלוסיה בשטחים ובעזה בזמן הקרוב עלול לגבות מחיר כבד בחיי אדם, אותו ישלמו תושבי הגדה המערבית ועזה וכן לסכל את הישגי החיסון בישראל. קשה להעריך מה חלון הזמן שיש בידינו. ככל שהזמן חולף ברור כי הסיכוי להופעת וריאנט עמיד עולה באופן משמעותי. הדבר מתחבר לקריאה של ארגון הבריאות העולמי לספק באופן שוויוני יותר חיסונים בקרב תושבי העולם, בשל התחלואה והתמותה הגבוהות הניתנות למניעה ובשל הסכנה של הופעת וריאנטים עמידים אשר יפגעו בכולם בסופו של דבר.

כפי שראינו במדינות שונות בעולם, כאשר מערכות בריאות נמתחות עד הקצה ומגיעות לסף הקיבולת, הדבר משפיע על התמותה. מערכת הבריאות הפלסטינית היא מערכת דלת משאבים המתקשה גם בשגרה להתמודד עם התחלואה, קל וחומר בימי קורונה. בדומה להתחסנות בישראל ובעולם, חייבים באופן דחוף לחסן קודם כל את הצוותים הרפואיים ואת האוכלוסיות בסיכון בדגש על אוכלוסיית הזקנים, כדי למנוע תחלואה קשה ותמותה ואף קריסת מערכת הבריאות הפלסטינית.

בידי ישראל האפשרות לסייע בתחום זה ועמדת מומחי בריאות הציבור בישראל, כולל קבינט המומחים של הקורונה, הינה שיש לדאוג לחיסונים עבור הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה. האיגוד האירופאי של בתי הספר לבריאות הציבור אף הוא חתם על גילוי דעת בנושא.

פרופ' נדב דוידוביץ', אפידמיולוג ורופא מומחה בבריאות הציבור; מנהל בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב; יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל

פרופ' חגי לוין, אפידמיולוג ורופא מומחה בבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית והדסה. לשעבר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל

ד"ר ערן קופל, אפידמיולוג ורופא מומחה בבריאות הציבור, מזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל

נושאים קשורים:  דעות,  פרופ' נדב דוידוביץ',  פרופ' חגי לוין,  ד"ר ערן קופל,  הרשות הפלסטינית,  חיסון לקורונה,  19-COVID,  חסינות עדר,  חדשות
תגובות
אנונימי/ת
18.02.2021, 13:13

יתכן שהמאמר הזה הוא מדוייק לחלוטין. למעשה, יש לי סיבה לחשוב על סמך הכותרת, שאסכים עם תוכנו. אבל לא אקרא אותו ולא אגנה את מי שיקטול אותו.

מדוע?

כי זאת בדיחה לראות מניפולטור, יו"ר איגוד לשעבר, טרחן מיקצועי שניצל את תפקידו באיגוד ליצור לו אגנדה פוליטית ומסלול מפלגתי. בכך הוא החתים אין סוף יור"י איגודים רפואיים, שגם להם יש דעות פוליטיות על מיליון דברים (ולא רק בקורונה), אך שלא גייסו את מעמדם המיקצועי באיגוד להתחברות מיפלגתית. לכן יסלחו לי שני החתומים הנכבדים האחרים. בצרוף לוין, הפכתם את מאמר הדיעה שלכם ללא רלבנטי מיקצועית ולכל היותר מניפסט פוליטי, שכמו כל מיניפסט פוליטי קורא למניפסט נגדי. בושה.

אנונימי/ת
19.02.2021, 15:47

אמת לאמיתה. כל מילה בסלע.

אנונימי/ת
19.02.2021, 10:03

חבל שחגי לוין, עם הקריירה הפוליטית הקצרה בעולם, ממשיך עם הפוליטיקה, במשותף חבריו לנושא. מעורר גועל.
הניחו למשרד הבריאות לעבוד ולשמור על חיינו, מידי יום נפטרים חולי קורונה בארץ.
לרופאים שאינם מטפלים בחולים יש זמן לעסוק בפוליטיקה ולהוציא "ניירות עמדה" מנותקות מהמציאות, כדי להרוויח כותרת בעיתון וראיון בטלוויזיה.

אנונימי/ת
19.02.2021, 15:48

מלים כדורבנות, כמה שזה נכון!!!

אנונימי/ת
19.02.2021, 10:10

בדיוק להפך. מהיכרות עם נדב, אין לי ספק שהוא מזהה הזדמנות להשתלטות מחודשת על הגדה המערבית.

את השיטה של קביעת עובדות בשטח הוא וודאי למד מהמעורבות האירופאית והטורקית, שמהווה השראה לרבים בפוליטיקה.

אנונימי/ת
19.02.2021, 11:27

ייתכן...
והכל בשביל כותרת

אנונימי/ת
19.02.2021, 14:32

לוין הוא בדיחה. לצערי הוא הפך כל הצהרה, של כל איגוד מעכשיו לחשודה. הכח של האיגודים הגיע מהמחשבה, שאנשים עושים ימים כלילות לתת מענה מקצועי בתחומם. מי יאמין להם עתה שזוהי דעה מקצועית? גם מה שנכתב כאן עבר מהתחום המקצועי, שבו אני רוצה לסמוך על רופאי בריאות הציבור, להבעת דיעה שאולי נסיבות פוליטיות ולא ענייניות עוטפות אותה.

אנונימי/ת
19.02.2021, 15:59

לא רופאים, ופוליטיקאים בזויים, ותו לא. עדיף לטובת בריאות הציבור שייצאו לנו כבר מחיי הציבור בישראל, הזקתם מספיק. אלק ..."מומחים" למה???

אנונימי/ת
19.02.2021, 15:57

עניי עירך קודמים. שהרשות של המתנחלים מעבר הירדן המזרחי על אדמותינו תדאג לבריאותם.

אנונימי/ת
19.02.2021, 17:13

מה הקשר עניי עירך? זה לא בא על חשבון תושבי ישראל. הביקוש לחיסונים יורד והתוקף מוגבל, אז מה עדיף- לזרוק לפח או לתת לאוכלוסיה שעלולה להדביק אותנו?

20.02.2021, 12:42

זה אולי נכון לגבי יו"ש אבל לא לגבי עזה!