חוקרי "שיבא" בנו מודל ניבוי לרמות הנוגדנים לאחר חיסון נגד קורונה

מחקר של המרכז הרפואי שיבא, שמתפרסם ב-The New England Journal of Medicine, מספק נתונים על כ-5,000 עובדי בריאות שהיו במעקב סרולוגיה במשך חצי שנה לאחר מתן המנה השנייה של החיסון נגד קורונה ומדגים באופן מובהק את דעיכת התגובה החיסונית, ומכאן את הצורך במנה שלישית.

מהממצאים עלה כי במהלך חצי שנה לאחר מתן המנה השנייה של החיסון נצפתה ירידה מתמשכת משמעותית הן ברמות נוגדני IgG והן ברמות הנוגדנים המנטרלים, שככל הנראה משמעותיים יותר במניעת מחלה. עוד נמצא כי רמות הנוגדנים המנטרלים ירדו תחילה באופן חד, והחל מהחודש השלישי לאחר מתן המנה השנייה - באופן מתון יותר.

פרופ' גילי רגב-יוחאי, מנהלת היחידה למניעה ובקרת זיהומים ב"שיבא". "לממצאי המחקר יש משמעות רבה למדינות העולם שטרם התחילו במתן מנת הדחף". צילום: דוברות המרכז הרפואי

פרופ' גילי רגב-יוחאי, מנהלת היחידה למניעה ובקרת זיהומים ב"שיבא", שהובילה את המחקר, מסבירה: "הצלחנו לבנות מודל המציג את הסיכוי של אוכלוסיות שונות להיות עם רמות נוגדנים שונות. למשל, גברים, מבוגרים ומדוכאי חיסון, שהיו להם רמות נוגדנים נמוכות. בהתאם למודל שפיתחנו, נוכל בעתיד לנסות ולהעריך את הסיכויים לתחלואה קשה או קלה בקרב אוכלוסיות שונות, ובהתאם לקבוע את אופי הטיפול שיידרש".

המחקר שאוכלוסייתו כללה 4,868 מחוסנים, מהם 3,808 שימשו כמודל לניתוח הנתונים, התמקד בדעיכת רמת נוגדני IgG. הוברר שבמהלך ששת חודשים לאחר מתן המנה השנייה של החיסון נצפתה ירידה מתמשכת וניכרת, הן ברמות נוגדני IgG המופעים כשבועיים לאחר קבלת החיסון, ואחראים בין השאר ליצירת הזיכרון החיסוני, והן ברמת הנוגדים המנטרלים, קבוצה אחרת מתוך הנוגדנים המסוגלת למנוע היצמדות וחדירה של הנגיף לתאים ובכך מנטרלת אותם וככל הנראה הם בעלי תפקיד מרכזי במניעת המחלה. עוד נמצא כי תחילה ירדו בחדות רמות הנוגדנים המנטרלים, ומהחודש השלישי לאחר מתן המנה השנייה הם ירדו בקצב מתון יותר.

פרופ' רגב-יוחאי: "ראינו שבכל הגילים יש ירידה. אם שואלים בעקבות זאת אם היא מצדיקה מתן מנת חיסון שלישית, בוסטר, לצעירים — התשובה  שלי היא כן!".

על פי הממצאים, בקרב נשים הסיכוי של אדם בריא להיות בלי יכולת נטרול בכלל הוא 2.5% אצל בנות 18-45; 5% אצל בנות 45-65; ו–6% אצל בנות 65 ומעלה. לעומת זאת, בקרב גברים השיעורים גבוהים יותר: 4% בקרב גברים בני 18-45; 11% בקרב גברים בני 45-65; ו–15% בקרב גברים בני 65 ומעלה. הנתונים רלוונטיים לאוכלוסיה בריאה.

לעומת זאת, בקרב מדוכאי חיסון, הסיכון להיות ללא נוגדנים כלל ובלא יכולת נטרול לאחר שישה חודשים הוא 50% אצל גברים בני 65 ומעלה, ואצל נשים בנות 65 ומעלה — 30%. בקרב  מדוכאי חיסון צעירים יותר, בני 45 - 65 הסיכון הוא 44% בקרב גברים ו–28% בקרב נשים. אצל בני 18- 45 הסיכון הוא 24% אצל גברים ו–18% אצל נשים.

לדבריה, "בעולם מנסים כיום לזהות את ערך הסף הקריטי של נוגדנים כדי למנוע הדבקה, תחלואה, תחלואה קשה ואף תמותה. זיהוי קבוצות האוכלוסיה תחת ספים שונים, כפי שבוצע במחקר, יאפשר בבוא העת להעריך את רמת הסיכון לחלות לכל קבוצה כזו ובכך להעריך את הצורך במנת דחף מחד, ובאמצעים לא פרמקולוגיים כגון בידודים או בדיקות מאידך".

מחקר זה, בשילוב עם המחקר הקודם של הקבוצה ב"שיבא" שפורסם בחודש שעבר ב-NEJM, הצביע על קשר בין רמות הנוגדנים והסיכון לתחלואה, ויחד עם המחקר שהובילו משרד הבריאות ומכון גרטנר ב"שיבא", שהצביע על שיעורי תחלואה גבוהים יותר בקרב מי שחלף זמן רב יותר מאז שהתחסן, היווה את הגורם המכריע להחלטת מדינת ישראל להתחיל במתן מנת הדחף (בוסטר).

פרופ' רגב-יוחאי: "לממצאי המחקר יש משמעות רבה במיוחד למדינות העולם שטרם התחילו במתן מנת הדחף או למדינות שבהן חלפה כחצי שנה ממועד מתן המנה השנייה של החיסון. כבר התחלנו בשלב הבא במחקר ואנו עוקבים אחרי הדינמיקה של רמות הנוגדנים לאחר מועד מתן מנת הדחף של החיסון. נתונים אלה צפויים להוות חלק בלתי מבוטל בקביעת המשך מדיניות ההתחסנות בעתיד".