המתקפות המילוליות והאיומים כנגד רופאים ומומחי בריאות הציבור במהלך מגיפת הקורונה אינן ייחודיות לישראל בלבד. בין הרופאים שספגו קללות, הכפשות ואף איומים של ממש על חייהם מצד מתנגדי חיסונים הפועלים ברשתות החברתיות, פרופ' גליה רהב, ראש היחידה למחלות זיהומיות ב"שיבא", שאף הגישה על כך תלונה למשטרה. לאחרונה הותקפה מילולית גם ראש שירותי בריאות הציבור בישראל, ד"ר שרון אלרעי פרייס ולא בפעם הראשונה במהלך המגיפה. השתיים הותקפו על רקע מבצע החיסונים בישראל, אך המתקפות האלימות הגיעו גם אל רופאים ומדענים שנרתמו למאמץ המחקר למיגור מגיפת הקורונה.
עוד בעניין דומה
מאות צוותים רפואיים ומדענים בתחום בריאות הציבור ברחבי העולם דיווחו על התקפות ואיומים חמורים נגדם במהלך המגיפה, וזהו כנראה רק קצה הקרחון של התופעה. סיפוריהם משקפים קשר מתוח בין מדע, תקשורת, פוליטיקה והציבור, וכן את ההשלכות של סינון מסרים בריאותיים וראיות מדעיות באמצעות מידע שגוי, קמפיינים מטעים ונרטיבים מתחרים. כתב העת Nature פרסם לאחרונה כתבה מטרידה על התקפות נגד מדענים וחוקרים המאיימות להשתיק אותם.
לכתבה התראיין ד"ר מרקוס לסרדה, רופא וחוקר מהעיר מנאוס בברזיל, שעסק במחקר קליני במלריה ו-HIV. כשפרצה מגיפת הקורונה, החליט לבדוק אם התרופה נגד מלריה כלורוקווין יכולה לסייע לחולי קורונה, אחרי שהסינים החלו להשתמש בה. כלורוקווין משמש כאחד מהטיפולים נגד מלריה זה עשרות שנים. במינונים גבוהים הוא משמש גם כטיפול בסרטן, אבל לא היה ברור עד כמה הוא בטוח או יעיל כנגד נגיף הקורונה. בחודש מרץ 2020 הקים ד"ר לסרדה צוות מחקר וקיבל אישור מוועדת האתיקה של ברזיל לניסוי קליני לבדיקת בטיחות התרופה ויעילותה במינונים שונים.
ההתנגדות לתוצאות מחקר הכלורוקווין של ד"ר מרקוס לסרדה אילצה אותו להסתובב עם שומרי ראש חמושים במשך יותר משבוע. היתה לכך השפעה עצומה על חייו האישיים והוא ואנשי צוותו נזקקו לטיפול פסיכולוגי
בערך באותה תקופה התפרסם מחקר שנערך על ידי רופא צרפתי, דידייה ראולט, לפיו הידרוקסיכלורוקווין בשילוב עם אזיטרומיצין מחסל את נגיף הקורונה בתוך חמישה ימים אצל כל החולים שנבדקו. מחקר זה משך את תשומת ליבם של נשיא ארה"ב דאז טראמפ ושל נשיא ברזיל יאיר בולסנרו. המחקר של לסרדה הראה שכלורוקווין לא יכול להציל את חייהם של חולי קורונה קשים, משום שמינון גבוה ממנו גרם לדלקת בלב, ולא היתה בו תועלת. לסרדה רצה להזהיר קבוצות מחקר נוספות שחקרו את התרופה במינונים גבוהים ברחבי העולם, אך הוא נתקל בהתנגדות מצד כוחות פוליטיים בממשלת ברזיל וגם בדעות קדומות לגבי מחקר שמגיע מברזיל.
האיומים נגדו החלו בפייסבוק ובאינסטגרם, והוא וצוות המחקר שלו הואשמו בחבירה לאופוזיציה הפוליטית של ברזיל ובמתן מינונים קטלניים של התרופה לחולים כדי להכפיש אותה. "אנשים אמרו שהם יודעים מי אני, שיהרגו אותי, שיהרגו את המשפחה שלי", אמר לסרדה לכתב העת.
ההתנגדות לתוצאות המחקר שלו אילצה אותו להסתובב עם שומרי ראש חמושים במשך יותר משבוע. היתה לכך השפעה עצומה על חייו האישיים והוא וחלק מהצוות שלו נזקקו לטיפול פסיכולוגי. "זמן שניתן היה להשקיע במחקר הושקע במקום זאת בשיחות עם עורכי דין", הוא אמר בראיון.
בצרפת, רופא נוסף סבל מבריונות כאשר התריע מפני השימוש בהידרוקסיכלורוקווין. כאשר דווח על פגישתו של הנשיא מקרון עם ראולט, שטען שהידרוקסיכלורוקווין מרפא חולי קורונה, הרופא הפריזאי נתן פייפר-סמדג'ה כתב בטוויטר שאין נתונים המגבים את הטענות הללו בנוגע לתרופה, אולם בעיני הציבור היה קונצנזוס ש"תרופת הפלא" יכולה להציל חיים. אנשי רפואה שהתבטאו כמוהו הואשמו בגלוי, אפילו על ידי עמיתיהם, באחריות למותם של חולים, ונטען נגדם שהושחתו על ידי חברות התרופות הגדולות.
ההתקפות הלכו והחמירו, תחילה ברשתות החברתיות עם עלבונות, הטרדות, איומים, כולל איומי מוות. כתובת הדואר האישית של פייפר-סמדג'ה וגם תמונת ביתו שותפו בקבוצות פייסבוק גדולות. גל נוסף של התקפות מקוונות התרחש אחרי שפייפר-סמדג'ה ועמיתיו פרסמו מטא-אנליזה לפיה טיפול בהידרוקסיכלורוקווין ואזיתרומיצין אינו מציל חיים. לאחרונה קיבל איומים על חייו בקשר לחיסונים.
חרב פיפיות שהושחזה במגיפת הקורונה
המדיה החברתית היא כלי חשוב לשיתוף מהיר של מידע חיוני במהלך המגיפה, אך היא גם משמשת כערוץ הטרדה יעיל ואינטנסיבי, וכל האנשים שהתראיינו לכתבה הסכימו כי דיווח על התעללות בפלטפורמות של מדיה חברתית הוא חסר תועלת. הרבה רופאים החליטו לא לנקוט עמדה ציבורית בעקבות התופעה הזו, אך פייפר-סמדג'ה מאמין שהדרך להתמודד איתה היא להרגיש נוח יותר עם הרשתות החברתית, כדי שגם התקשורת המרכזית תפרסם את העמדות שלהם.
בסקר שנערך בקרב יותר מ-900 אנשי רפואה בארה"ב והתפרסם בפברואר, כ-60% דיווחו שהם חוששים שהמוסדות שבהם הם עובדים יפגעו בהם אם ידברו בפומבי על חששות בטיחותיים לגבי מחלת הקורונה
במהלך המגיפה סבלו גם מספר רב של עובדי שירותי הבריאות מאיומים, התקפות, הגבלות או השתקה מצד מעסיקיהם והממשלות שלהם. סוזנה סירקין, מנהלת מדיניות ויועצת בכירה ב-Physicians for Human Rightsי(PHR), ארגון לא ממשלתי בארה"ב, התראיינה לכתב העת. "מעולם לא ראינו רמת פחד כה נרחבת מללכת לעבודה ולדבר, וכן איומים והתקפות שמגיעים מהמערכת", היא אומרת. "אפילו אנשי רפואה בכירים מפחדים לדבר בגלל חשש לפיטורים. מעולם לא ראיתי את זה בעבר - זה די מזעזע".
בסקר שנערך על ידי PHR בקרב יותר מ-900 אנשי רפואה בארה"ב והתפרסם בפברואר, כ-60% דיווחו שהם חוששים שהמוסדות שבהם הם עובדים יפגעו בהם אם ידברו בפומבי על חששות בטיחותיים לגבי מחלת הקורונה. nsecurity Insight, ארגון בז'נבה, תיעד יותר מ-360 אירועים כאלה מ-56 מדינות בין ינואר לאוגוסט 2020. לפני נתוני הארגון, רוב (77%) הפוגעים היו אנשים מהשורה, ביניהם חולים ובני משפחותיהם. רבים השתמשו בחפצים פיזיים, כולל אקונומיקה ואבנים. ארגון הבריאות העולמי תיאר ביולי 2020 שמונה סוגים של התקפות הקשורות למגיפה, כולל פינוי מהבית, איומים פסיכולוגיים והתקפות ברשת.
מדענים נענשו על כך שהתלוננו שאין מספיק אמצעי מגן, או כשהטילו ספק בנתוני סטטיסטיקה רשמיים, או פשוט פרסמו את עבודתם. התגובות היו פיטורים מעבודה ממשלתית, איומים ואף כליאה של אנשי מקצוע בתחום הבריאות
רבקה אוורלי, מנהלת הוועדה לזכויות אדם באקדמיות הלאומיות למדעים, הנדסה ורפואה בארה"ב, ציינה כי קיימת מגמה מדאיגה של התקפות על מדענים מצד ממשלות. בכמה מדינות מדענים נענשו על כך שהתלוננו שאין מספיק אמצעי מגן, הטילו ספק בנתוני סטטיסטיקה רשמיים, או פשוט פרסמו את עבודתם. התגובות היו פיטורים מעבודה ממשלתית, איומים ואף כליאה של אנשי מקצוע בתחום הבריאות. לטענתה, בארה"ב עשרות מנהיגי בריאות הציבור ב-38 מדינות עזבו את עבודתם או פוטרו בשנה שעברה בגלל עמדותיהם. אוורלי אומרת שלפעמים התקפות מצד הציבור ניזונות מהפחדות ממשלתיות.
מספר העוקבים בטוויטר של הוירולוגית אנג'לה רסמוסן מאוניברסיטת קולומביה עלה מ-250 ל-200,000 בתוך שנה. "לא יכולתי להיכנס למעבדה, לא יכולתי להיכנס למשרד שלי", היא מספרת. "הדבר היחידי שיכולתי לתרום הוא לעזור לאנשים להבין את כל המידע החדש שהתפרסם". היא התחילה להגיב על מחקרים גרועים שפורסמו ללא ביקורת עמיתים בתקשורת, אך ככל שהתסכול שלה ממדע גרוע גבר, הציוצים והעימותים הפכו ליותר אישיים. מספר העוקבים אחריה אמנם עלה, אך כך גם מספר המשמיצים. "אנשים כל הזמן אומרים הכל, החל בעלבונות אישיים ועד איומים מרומזים לאלימות או לתקיפה מינית". כל אלה לא הרתיע אותה.
רסמוסן עדיין רואה ערך עצום ביכולת לדבר על ביולוגיה עם קהל גדול, אך כעת היא עושה זאת בזהירות רבה יותר, היא מתכוננת למתקפה לפני שהיא מצייצת ומקדישה זמן לחסום את המאיימים. נשים אחרות עם ניסיון דומה נאלצו לפרוש מפרשנות ציבורית. רסמוסן אומרת שזה מה שהאיומים נועדו לעשות, להשתיק קולות אחרים.
ניל פרגוסון, אפידמיולוג מאימפריאל קולג' בלונדון: "יש לתקשורת נטייה לנרטיבים פשוטים ולפוליטיקה אופוזיציונית שמחפשת מישהו להאשים אותו או ראיות שיתאימו לעמדה קיימת. זו תפישה פשטנית של המדע, במיוחד מדע שקשור למשברים"
ניל פרגוסון, אפידמיולוג מאימפריאל קולג' בלונדון וחבר לשעבר בגוף המייעץ המדעי בבריטניה SAGE, חווה בריונות כלפיו בתקשורת. במרץ 2020 הצוות שלו טען שמגבלות חמורות הן ככל הנראה הדרך היחידה הקיימת להימנע מקריסת מערכת הבריאות בבריטניה. נראה שזה מה שגרם לממשלה להטיל סגר במהירות ושלח את פרגוסון מעולם המדע והנתונים לעולם הפוליטיקה וכותרות העיתונים. הוויכוחים הפוליטיים הסוערים במדינה סביב הסגר חסר התקדים מצאו יעד קל כשנחשף שפרגוסון עצמו הפר את הסגר. "עשיתי טעויות, הודיתי בכך", הוא אומר, "אבל לא ציפיתי שאמצעי התקשורת יתקהלו מחוץ לבית שלי ולביתם של אנשים קרובים אליי ויפקחו על כל צעדיי".
פרגוסון סבור שהתמודדות עם התקשורת היא חלק מעבודתו, אך מה שזעזע אותו היה עוצמת השנאה כלפיו וכלפי עמיתיו.
חשיבות התמיכה של מוסדות רשמיים במדענים
משרד המדע בבריטניה תמך בחברים בוועדות מדעיות כמו SAGE שהיו תחת לחץ פסיכולוגי רב וגם לסרדה ופייפר-סמדג'ה קיבלו תמיכה מעמיתים, ממעסיקים וממוסדות ממשלתיים. לעומתם, רסמוסן תיארה מצב שבו אוניברסיטאות נרתעות מלהתערב כשמשהו משתבש או הופך לשנוי במחלוקת. לטענתה, קיבלה תמיכה מעיקר ממשפחתה, מפסיכולוג ומרשת בלתי פורמלית של עמיתים דרך הטוויטר.
במשך שנים עודדו מדענים לשתף את הציבור במחקריהם, ומשאבים רבים מועברים לתקשורת מדעית. רסמוסן טוענת שהאיומים והבריונות עלולים לפגוע במאמץ זה. היא טוענת שנשים ומיעוטים נפגעים באופן בלתי פרופורציונלי מבריונות והטרדות במדיה החברתית. הבעיה היא מערכתית, לדבריה, והאוניברסיטאות וטוויטר יכולים לעשות הרבה יותר כדי למנוע אותה ולתמוך בחוקרים הפעילים ברשתות החברתיות.
פרגוסון מדגיש את השינויים שעברה התקשורת לאחרונה: מחזור חדשות מהיר יותר, מקורות מגוונים יותר, קיטוב גדול יותר ושילוב מזיק בין התקשורת המסורתית והמדיה החברתית. "יש לתקשורת נטייה לנרטיבים פשוטים ולפוליטיקה אופוזיציונית שמחפשת מישהו להאשים אותו או ראיות שיתאימו לעמדה קיימת. זו תפישה פשטנית של המדע, במיוחד מדע שקשור למשברים", אמר פרגוסון בראיון עימו.
ד"ר מרקוס לסרדה: "העובדה שמישהו יכול לומר בטוויטר או בטלוויזיה שמדען הרג אנשים (בכוונה) ואנשים מאמינים לזה - זה דבר שמעולם לא חשבתי שיהיה אפשרי"
פייפר-סמדג'ה סבור שהטענות הבלתי פוסקות נגד מדענים מהוות סכנה לרפואה המבוססת על ראיות והוא אומר שלדעתו בצרפת יהיה קשה למצוא משתתפים בניסויים קליניים.
לסרדה אומר שלפני המגיפה חשב שמדענים חסינים מפני משחקים פוליטיים, אך תחושת האמון הזו נעלמה. "העובדה שמישהו יכול לומר בטוויטר או בטלוויזיה שמדען הרג אנשים (בכוונה) ואנשים מאמינים לזה - זה דבר שמעולם לא חשבתי שיהיה אפשרי", הוא אומר.
דייוויד גריימס, מדען מאירלנד שעבד בחקר הסרטן בעשור האחרון, מודע לכך שתיאורטיקני קונספירציה ואיומים משבשים את עבודת ההסברה הציבורית. הוא אומר שיש נושאים שלא יכתוב עליהם יותר, כי הוא לא מעוניין להתמודד עם כמויות רבות של אימיילים זועמים ומאיימים. "סביבה של הפחדה יכולה לבטל דיון מועיל בדרכים עדינות, באמצעות צנזורה עצמית או שיטור עצמי. מדענים פשוט נזהרים במה שהם אומרים. עלינו להתקדם למקום שבו אנו מודים למדענים ולרופאים שתרמו לדיון הציבורי", הוא אומר, "כי אם נאפשר לגורמים הקיצוניים לשלוט בשיחה, זה בדיוק מה שנקבל: שליטה של דעות שוליים שתשפיע על הציבור כולו".
(תרגום: ענת רותם)
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
