במחקר חדש שנערך ב-Kaiser Permanente Northern California בקליפורניה והתפרסם בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים להעריך את הסיכון לשעלת לפי סטטוס חיסון דיפתריה-טטנוס-פרטוסיס א-תאית (DTaP) וזמן שחלף מאז החיסון האחרון.
עוד בעניין דומה
החוקרים עקבו אחרי ילדים אשר נולדו בבית החולים Kaiser Permanente Northern California בין השנים 1999 ל-2016 מגיל שלושה חודשים ועד לאבחנה של שעלת; הופסקה ההרשמה ל-Kaiser Permanente Northern California ; קיבלו את חיסון הטטנוס טוקסויד, דיפתריה טוקסויד מופחת, ושעלת א-תאית ספוחה; הגיעו לגיל 11 שנים או סיום תקופת המחקר. סטטוס חיסון ה-DTaP סווג לפי מספר המנות שקיבלו בהשוואה למספר המנות המצופה לפי הגילאים המומלצים של ה-Advisory Committee on Immunization Practice.
מתוך 469,982 ילדים בגילאים 3 חודשים עד 11 שנים, החוקרים זיהו 783 מקרים של שעלת. בסך הכול 99 מקרים היו בקרב ילדים לא מחוסנים, 36 מקרים בילדים מחוסנים חלקית, 515 מקרים בילדים מחוסנים, ו-88 מקרים בילדים מחוסנים שקיבלו מנה אחת נוספת. הסיכון לשעלת היה פי 13 בקרב ילדים לא מחוסנים (יחס צולב מתוקן 13.53, רווח סמך 95% של 10.64-17.21) בהשוואה לילדים מחוסנים, ופי 1.9 (יחס צולב מתוקן 1.86, רווח סמך 95% של 1.32-2.63) בקרב ילדים מחוסנים חלקית. מתוך הילדים המחוסנים בגילאים 19 עד פחות מ-84 חודשים, הסיכון לשעלת היה פי 5 (יחס צולב מתוקן 5.04, רווח סמך 95% של 1.84-13.80) כאשר חלפו שלוש שנים ומעלה מאז החיסון האחרון בהשוואה לפחות משנה מאז החיסון האחרון. בקרב ילדים בגילאים 84 עד 132 חודשים, הסיכון היה פי 2 (יחס צולב מתוקן 2.32, רווח סמך 95% של 0.97-5.59) כאשר חלפו שש שנים ומעלה מאז החיסון האחרון בהשוואה לפחות משלוש שנים מאז החיסון האחרון.
החוקרים מסכמים שילדים מחוסנים חלקית, ובעיקר ילדים לא מחוסנים, נמצאים בסיכון גדול יותר לשעלת. אולם, רוב מקרי השעלת התרחשו בקרב ילדים אשר חוסנו בהתאם לגילם אשר היו רחוקים יותר מהמנה האחרונה של חיסון DTaP, מה שמצביע על כך שיעילות תת-מיטבית של החיסון משחקת תפקיד חשוב בהתפרצויות של מחלת שעלת לאחרונה.
מקור: